עידן אש אנגל
מצרים
במשך מאות שנים נשלטה מצרים על ידי כוחות זרים. שליטים ממלוכים, סולטאנות עות'מאנית, כוחות צרפתיים והאימפריה הבריטית.
נוכחותם של הזרים במצרים יצרה אליטה מצומצמת שהתרכזה בערים הגדולות וחייה חיים מערביים קוסמופוליטיים בעוד רוב העם המצרי חי בדוחק ועסק בחקלאות ועבודת אדמה.
המוני עניי מצרים עיבדו שדות השייכים לקבוצת עשירים קטנה שהחזיקה באדמות רבות. בכך למעשה נחסמה דרכם של העניים לשפר את מעמדם לאחר שנים של עבודה ולרכוש אדמות לעצמם.
תחושות של תסכול חלחלו בקרב המוני העם שראו את בית המלוכה המצרי משתף פעולה עם האימפריה הבריטית, מאפשר לה לנצל את מצרים לצרכיה ובתמורה מקבל הטבות וחי חיי מותרות מושחתים שמנותקים מחיי העם המצרי.
תחושות אלו הצטרפו לרעיונות הלאומיים שהחלו להתעורר בתחילת המאה ה-20 ויצרו דרישה למצרים עצמאית, חזקה וגאה.
לאור התחושות בעם ולאחר התבוסה המביכה של צבא מצרים במלחמה אל מול ישראל במלחמת העצמאות, תפסו אנשי צבא צעירים את השלטון מידי המלך פארוק במה שנודע בשם "מהפכת הקצינים החופשיים".
גמאל עבד אל נאצר, הפך לשליטה הבלתי מעורער של מצרים ושלט משנת 1954 ועד לפטירתו ב-1969. במהלך שלטונו נאצר שינה את פני הכלכלה והחברה המצרית. הוא הוביל מהלך של הלאמה של הנכסים הזרים, יצר מערכת סוציאלית ענפה, פיתח את החינוך, הרפואה והתעסוקה במדינה. כל זאת תוך הפיכת מצרים לכוח החשוב ביותר בעולם הערבי מבחינה פוליטית ומבחינה תרבותית.
לאחר מותו של נאצר תפס את השלטון סגנו, אנוור סאדאת. בשונה מנאצר סאדאת העדיף מדיניות של קרבה למערב, ופתיחות פוליטית וכלכלית יחסית. בשנת 1977 הגיע סאדאת לביקור היסטורי בישראל. הוא היה למנהיג הערבי הראשון שביקר בישראל ונאם בכנסת. בשנת 1979 חתם מול ממשלת ישראל על הסכם השלום הראשון בין מדינה ערבית למדינת ישראל. כשנתיים לאחר מכן הוא נרצח על ידי מתנקש מהג'יהאד המצרי וסגנו, חסני מבראכ ירש את מקומו כנשיא מצרים.
חסני מבארכ שלט במצרים כ-30 שנה. עם עלייתו לשלטון, נאלץ להתמודד עם מציאות כלכלית-חברתית לא פשוטה- פעולות טרור שפגעו בתיירות, ירידת מחירי הנפט ובעיית ריבוי האוכלוסין של מצרים שהקשתה על הממשלה לשפר את מציאות חייהם של האזרחים.
במקביל לנסיונותיו של מבראכ להתמודד עם אתגרי הפנים, הוא פעל במישור יחסי החוץ להחזרתה של מצרים למעמד של המדינה המובילה בעולם הערבי ולחיזוק הקשרים עם המערב.
בשנת 2011, בלהט ההפגנות שקיבלו השראה מההתקוממות בתוניסיה, דרשו המוני מצרים את התפטרותו של מבראכ.
בעקבות הלחץ של המפגינים מבראכ הודיע על התפטרותו ובמשך שנים לאחר מכן הוא ניהל את הגנתו בבית המשפט כנגד האשמות בשחיתות שלטונית והרג מפגינים.
בינתיים נתפס השלטון על ידי הצבא, וכעבור שנה וחצי הועבר לידי הנשיא מחמד מרסי מהאחים המסלמים.
עלייתו של מרסי לשלטון התקבלה במחאות במצרים ולבסוף הוא הודח על ידי שר ההגנה א-סיסי שתפס את השלטון ב"הפיכה רכה" ומחזיק בו עד היום.